התורה של חינוך אנתרופוסופי מכונה גם שיטת חינוך וולדורף על שם מי שהגה אותה וייסד אותה לראשונה בתחילת המאה ה- 20 בגרמניה. בבסיס התורה אפשר למצוא את העיקרון שעל פיו תקופת הילדות של כל הילדים (בנים ובנות כאחד) היא תקופה של הבשלה לקראת חיים של בגרות מלאה ולכן צריך להתייחס אל הילד כלומד, ככזה שצריך להתפתח באופן עצמאי ככל האפשר ולהפנים שזו תקופה של למידת כישורים, יכולות, מסוגלות וכמובן גם יחסים בינאישיים. חינוך אנתרופוסופי לא רואה בילד איש מבוגר קטן אלא ילד קטן שתחומי הלימוד שהוא יקבל צריכים להתאים לקבוצת השווים ובני גילו, ליכולות שכבר יש לו ולמוסכמות החברתית של מה שעליו לדעת בשלב זה של חייו. שיטת החינוך מעודדת למידה עצמאית, פיתוח המחשבה והדמיון, הפנמה עצמית של תהליכים וגם הסקת מסקנות ממצבים או סיטואציות שהילדים חווים ושותפים בהם.
בחירה של חינוך אנתרופוסופי כדרך חיים
כיום אפשר למצוא בכל רחבי העולם לא מעט מוסדות חינוך (בתי ספר וגני ילדים) המחנכים לאורה של שיטת החינוך האנטרופוסופית ודוגלים בעקרונות שלה. הורים וילדים רבים מנהלים חיי משפחה המבוססים על שיטת חינוך זו והעקרונות שלה לא נשארים אך ורק בבית הספר אלא גם מלווים את כל בני המשפחה לכל אורך שנות חייהם. דבר זה בא לידי ביטוי במשחקים או צעצועים שלמתבונן מן הצד נראים משמימים או חסרי ייחוד, בעוד המטרה שלהם היא לעודד את הילדים הצעירים לפתח את הדמיון דרך לימוד חוויתי, להמציא בעצמם סיפורים, משחקי תפקידים ותכונות וכל האינטראקציה הבין אישית גם היא עוסקת בעידוד הילדים להסיק מסקנות בעצמם ולפנות לדרכי חשיבה חדישות, חדשניות ומקוריות.
