ילדים נמצאים בלמידה של החיים מהרגע שבו הם נולדים. אט אט הם גדלים, המוח שלהם והלך המחשבה מתגבשים והם מתחילים לקלוט את כל מה שקורה סביבם. לא תמיד זה פשוט לתווך או להסביר סיטואציות שקורות אך ללא ספק חלק מההסבר והתיווך מהווה למידה בפני עצמה. ילדים, בניגוד למבוגרים, לא תמיד מבינים למין ההתחלה את התחושה של אי קבלת מה שהם רוצים או את העובדה שדברים קורים לא בדיוק כמו שהם רוצים. כאשר הם לא מרוצים או לא שבעי רצון יש להם לא מעט דרכים להביע את זה ובמקרים רבים זה יבוא לידי ביטוי בהתקפי זעם. הורים רבים חוששים מהתקפי זעם אלה כי הם חוששים מהמבוכה של התקף הזעם במידה ויקרה במקום ציבורי או מחוסר יכולת והצלחה להתמודד עם הילד ולהרגיע אותו.
איך להתמודד עם התקפי זעם בקרב ילדים?
כאשר מדברים על התקפי זעם מדברים על כמה סוגים של התנהגויות – הילד יכול לבכות ללא הפסקה, לכעוס ולצעוק, יש ילדים שמבטאים את הזעם באמצעות מכות שהם מכים את מי שבסביבתם ויש את ההשתטחות של הילד על הרצפה עד שיקבל את מה שהוא רוצה. חשוב להכיר את הנושא של התקפי זעם על מנת לדעת לזהות אותם וכמובן עם הזמן גם להתמודד איתם בצורה הכי טובה. באתר האינטרנט imameamenet.co.il אפשר למצוא טיפים ועצות שיעזרו להורה שהילד שלו נמצא בעיצומו של התקף זעם וכך כל הורה ימצא את הדרך המתאימה שלו. חשוב להבין שמדובר בדרך של הילד לבטא חוסר שביעות רצון וכך יש להתייחס אל העניין. חשוב שההורה ישמור על הסמכות הנתונה בידיו וכמובן שלכל הורה יש את הגבול שהוא שם בנוגע להתנהגות של הילד שלו בציבור. דבר מהותי להבין ולזכור הוא שלא בהכרח צריך להיענות לרצונותיו של הילד על מנת לספק ולהרגיע אותו, שכן דבר זה יביא לשימור ההתנהגות ולחזרתם של התקפי הזעם.
התקפים כשלב התפתחותי אצל ילדים
גם גישה מחשבתית היא גישה טובה להתמודדות עם התקפי הזעם של הילדים. כאשר ההורה מבין שמדובר בדרך להביע מורת רוח או עצמאות – הוא יכול להבין שתהיינה פעמים שבהן הסבר מילולי תואם גיל יספיק כדי להרגיע את הילד, בעיקר כאשר הרצון שלו הוא לדבר מה או עניין שאין אפשרות להשיג אותו או שההורה לא מעוניין להשיג, מסיבותיו שלו. עם הזמן הילד יגדל וימשיך ללמוד ולהבין מה קורה בחברה ובסביבה שהוא חי בתוכן ולכן למרות שמדובר בשלב מאתגר שלא פשוט להכיל אותו – בסופו של דבר זה מה שזה – שלב התפתחותי שיגיע זמנו לחלוף ולהיעלם. כל עוד אין התייחסות כועסת כלפי הילד הוא יבין שההתנהגות שלו מקובלת עד הגבול שההורים שלו מציבים.
