ספורט הוא מעצם טבעו תחום עתיר אתגרים. אתגרים, שהם פעמים רבות בתחום הנפשי דווקא ולא הגופני. הדבר מתבטא ללא ספק גם בכדורגל, בכל הנוגע לפעילות ילדים ונוער במסגרת ליגות ומועדונים. מדוע זה משמעותי כל כך ומה הן ההשלכות שיש לשאיפה להיות שחקן כדורגל מקצועי?
שחקן כדורגל מקצועי נמצא במבחן מתמיד
כספורטאים, ילדים בתחום זה מוצאים עצמם נמדדים ומוערכים כל הזמן, האחד מול השני וכלפי עצמם. ראו למשל באתר ההתאחדות לכדורגל, בפרטי השחקנים (ניתן להסתכל על השחקן הצעיר נתנאל נתי דוידי, למשל), כיצד הדבר מתבטא עם סטטיסטיקות שערים ו"כרטיסים". זה הוא כבר גורם מתמיד לעומס רגשי, מנטאלי, נפשי.
זה לא שחמט
כדורגל הוא אחד מכמה סוגי ספורט, שעומס נפשי מובנה בהם משמעותית. מדובר בספורט קבוצתי, כך שכל טעות של יחיד עשויה לפגוע בקבוצה כולה. תחרויות הכדורגל מתקיימות במבנים שמותאמים לקהל רב יחסית ואכן, לא מעט קהל מגיע, ככל שמתקדמים בהישגים. זה הוא גם אחד מסוגי הספורט, שבהם מהלך התחרות דרמטי למדי, כולל מבחינת השפעת כל גול, הקהל (שלא יהיה שקט בנוסח משחק שחמט) והשחקנים (שלא נדרשים לאיפוק של הג'ודו למשל, אם כי גם עבורם יש חוקים). כל אלה, מאתגרים במיוחד ילדים.
לא לכל אחד בנוי להיות שחקן כדורגל מקצועי
נוער ובמיוחד ילדים, צריכים להיות בנויים לכך. מדובר על מבנה אופי יסודי, כמו גם תמיכת הסביבה – מאמנים, משפחה, חברים ושאר שחקני הקבוצה. אם אין את כל אלה, ספורט תחרותי (כדורגל ובכלל) עלול להזיק. אם הם ישנם, האתגרים עשויים לתרום המון. אגב, ילד שמצליח בכדורגל, עשוי להיות חשוף לעלייה מתמדת ברמת העומס המנטאלי. האפשרות לפתח קריירה בהמשך כמקצוען, הציפיות הגבוהות מצד הסביבה והרצון שלא לאכזב, הם לא דבר מובן מאליו עבור ילדים. לכן, חשוב להיות ערים, למחיר הנפשי שקריירת ספורט עשויה לגבות מילדים ונוער. לעיתים, טיפול פסיכולוגי לבני נוער עשוי לסייע להם רבות להתמודד עם האתגרים הללו.
